איך היוגה עוזרת לנו להתחבר לעצמנו?

הבוקר העברתי שיעור יוגה פרטי וזכיתי להיות שם כשהתלמידה שלי הצליחה ובגדול !

אך מהי עבורי הצלחה ביוגה? מתי אפשר להגיד שעשינו פריצת דרך?

בעיני ההצלחה לא נמדדת רק בלהגיע לבהונות, לעמוד על הידיים, או לרדת במשקל.

אלה יכולים לסמן לנו על התקדמות והם הישגים מהנים ובריאים,

אך ההצלחה שאותי הכי מרגש להדריך וללוות היא עמוקה יותר.

היום התלמידה שלי הצליחה בדבר הגדול ביותר שהיוגה מלמדת אותנו -

היא הצליחה להיות עם עצמה באופן ישיר ומתמשך גם איפה שכואב וקשה.

בתחילת השיעור היא הייתה מבואסת מביקורת שקיבלה בערב שלפני,

והאמינה שאין לה כל כוח לתרגל היום, ושאולי כדאי שנוותר.

זהיתי את הרגע הזה כרגע מפתח, גם אצלי רגע לפני פריצת דרך לא בא לי לתרגל.

לכן ביקשתי ממנה רק לעמוד ולנשום.

הדרכתי אותה לנשום אל הבטן, למרות הכאב שנמצא שם. וזה הצליח לה.

ואז הדרכתי אותה לנשום גם אל בית החזה, זה היה לא פשוט כי היה בה רצון להתכנס.

ביקשתי ממנה לנשום אל תוך הרצון להתכנס, לא להילחם בו ולנשום רק כמה שאפשר.

עד שעם הזמן ובלי מאמץ היא יכלה לנשום עמוק יותר ויותר.

וברגע הזה הנחתי אותה להרפות את הגוף ולנשום בטבעיות.

וכך היא הצליחה במשימה הגדולה מכולן - היא הצליחה להיות עם עצמה.

היא הצליחה להישאר מפוקסת ולהתבונן בקולות הפנימיים.

להביט בעיניים לשנאה העצמית, לביקורתיות המוגזמת, לאמונה בכישלון,

והיא הצליחה בו זמנית להרגיש גם את האהבה העצמית והרצון להשתפר.

היא הצליחה להכיל את עצמה, את הטוב ואת הרע, היפה והמכוער.

בשלב הראשון היא הצליחה לראות את ההרגלים והדפוסים שלה,

ואז היא לקחה את זה צעד קדימה והצליחה לעבור דרכם.

היא פשוט ראתה שהם המחשבות והאמונות שלה, הם שלה, ולא היא שלהם!

ולכן היא החליטה לבחור להתנהג עם עצמה באהבה ובכבוד.

היא הצליחה להבין את ההדרכה שלי לתרגל יוגה ככלי לתת יחס לעצמי.

היא המשיכה לנשום ולהימתח כמו תמיד אך שמכאן והלאה זה היה בשביל להביא עוד מודעות אל תוך עצמה, לגוף לנפש ולנשמה.

כל מודעות הביאה איתה עוד חיבור, וכל חיבור הוא הזדמנות לעוד אהבה ויחס טוב לעצמי ולעולם.

זוהי מבחינתי הצלחה ביוגה, זה מבחינתי להיות אחדות ( שזוהי משמעות המילה יוגה בשפת הסנסקריט).

בתרגול יוגה חשוב באיזה אופן וגישה אני מתרגלת ופחות משנה אם אני מתרגלת תרגול דינמי, סטטי או אנרגטי - חשוב שאתרגל בחיבור לעצמי.

הרבה יותר חשוב ללמוד איך להיות עם עצמי, בין אם אני מתרגלת עמידת ידיים, כפיפה קדימה או הרפייה,

אני מתרגלת להיות עם הגוף שלי - עם הבהונות, עם הראש, עם הנשימה.

להיות עם מכלול הרגשות שלי, הקלים והקשים, הפחדים והיצרים.

להיות עם המחשבות והאמונות, הפחדים והתקוות.

להיות אני עם כל אלה,

ולהיות אני כשכל זה משתנה.

פשוט להיות אני.

בברכת אהבה ואור,

מג לנדאו